בעבודה בקליניקה אני פוגשת 3 סיבות נפוצות לקושי להשתתף או להשלים את המשחק, כאן תמצאו את סיבות אפשריות ואפשרויות לפתרון על קצה המזלג. במידה ואתם נתקלים בקושי משמעותי, הדרכה ממרפאה בעיסוק תוכל לסייע לכם.
קדימה, לקשיים ונסיונות לפתרונות:
1. המשחק מורכב מדי- משחקי קופסה נעים בדרגות מורכבות שונות. יש משחקים שבהם רק מטילים קובייה ומתקדמים במסלול ויש משחקים בהם יש עוד 2-3 פעולות בכל תור. כל פעולה מעלה את סף הדרישה והופכת את המשחק למורכב יותר. קושי זה קשור להיבט קוגניטיבי של זיכרון עבודה, ביצוע רצף פעולות, התמצאות במרחב המשחק ועוד. לכן בידקו טרם קניית המשחק מה כולל כל תור (למרבית המשחקים ניתן למצוא היום סרטוני הסבר בYOUTUBE).
2. חשש להפסיד- משחקי קופסה מובילים לנצחון או הפסד, שני מושגים שקשורים לעולמם הרגשי של ילדים. אם במשחק הדגש שלכם הוא על הסוף ולא על התהליך יכול מאוד להיות קשה להתגייס למשחק בידיעה שאפשר להפסיד. העבירו את המוקד במשחק להנאה המשותפת ולהצלחות הקטנות בדרך, תוכלו לקרוא על כך כאן. דרך נוספת היא לשחק במקרה של חשש להפסיד היא שימוש משחק שיתופי- כזה שהמטרה בו היא קבוצתית וההפסד והנצחון הם מול גורם חיצוני שמוגדר במשחק.
על עוד היבט רגשי הבא לידי ביטוי במשחק תוכלו לקרוא כאן
3. המשחק ארוך מדי- משחק הוא פעולה סטטית שדורשת קשב לאורך זמן. אם יש אפשרות קצרו את אורך המשחק- קיצור המסלול, הפחתת קלפים (למשל הפחתת מספר קלפים במשחק זיכרון, כתבתי על כך כאן), או הפחתת כמות משתתפים. בחרו מלכתחילה משחקים קצרים יחסית (רוב המשחקים מציגים את משך זמן המשחק על האריזה), שלבו במשחק נקודות של הפסקת תנועה- למשל ללכת למטבח להביא שתייה. עוד על הפסקות ככלי להתמדה תוכלו לקרוא כאן.
שימו לב- השתתפות במשחק מובנה (משחק קופסה או קלפים) אופיינית החל מסביבות גיל 3, ובגיל זה תהיה במשחקים פשוטים, קצרים כאשר המוקד הוא בהיכרות עם מאפייני המשחק. דרך מעולה להתחיל את הדרך בעולם המשחקים המובנים היא משחקים שיתופיים- כתבתי על כך כאן.
