"אני רק האבא, את המטפלת", ככה הוא אמר לי. אבא שהגיע להדרכת הורים במסגרת הטיפול בבנו בן 5 המתמודד עם עיכוב התפתחותי, הקשבתי ועניתי:
נכון אני מטפלת, יש לי רישיון מקצועי, יש לי תואר שכולל ידע באנטומיה, פסיכולוגיה, ויסות ועיבוד חושי, קוגניציה, נוירולוגיה, התפתחות מוטורית, תיאוריות, גישות בריפוי בעיסוק ועוד. אבל יש לי רק 45 דקות בשבוע עם הילד או הילדה שלכם, אל מול החיים השלמים שלכם איתו. "אתה מכיר את הילד שלך מיום שנולד, כל יום, כל ערב, כל בכי, כל צחוק."
הורים. אתם מקור הידע הטוב, החזק, הרחב ביותר שיש לי על הילד שלכם.
הידע שלכם, על איך הוא עושה דברים ומה הוא אוהב, ההרגלים והעדפות, המועדים שבהם התחיל ללכת ולדבר.
הידע שלכם מורכב גם מהרגשות שלכם מול הקושי והחוזקות שלו.
את הידע שלכם אני גומעת בשקיקה וענווה. אין אבחון אחד שיכול לתת לי את כל המידע שיש להורה על הילד שלו, את כל המידע שאקבל מהתחושות והרגשות שלכם בנוגע לתפקוד שלו. מתוך הידע שלכם אני יכולה לצאת ולהתחיל לחקור, ולשאול שאלות ולצאת אתכם ללמידה משותפת: אתם ואני, ביחד, מדייקים, מכוונים, שואלים שאלות , מחברים את הידע המקצועי שלי עם הידע ההורי שלכם, מסבירים מבהירים, נותנים שמות להתנהגויות ומעשים, מדברים בגובה העיניים ומעלים פתרונות המותאמים אליכם ואליו כדי להגשים את היכולות שלו והשאיפות שלכם.
בכל תחילת תהליך הערכה או טיפול, ההורים לומדים שיש להם ערוץ קשר ישיר איתי, ואני מבקשת מהם- כל פרט מידע נוסף שנזכרתם בו ואתם חושבים שהוא רלוונטי, אל תהססו ותשתפו אותי, אם עשיתם משהו בבית בעקבות המפגשים וזה עבד- שתפו אותי, וגם אם זה לא עבד – שתפו אותי. בלעדיכם הידע שלי חסר.
