ויסות חושי הוא תהליך בו נקלט מידע חושי במערכת העצבים שלנו. המידע החושי מגיע מהסביבה החיצונית לגוף והסביבה הפנימית. לאחר קליטת המידע הגוף מעבד אותו ובהתאם לעיבוד מייצר תגובה=התנהגות.
ויסות חושי הינו תהליך מולד שקיים בבני האדם עוד בהיותם עוברים, שכן מערכות החוש שלנו, ברובן, קיימות כבר ברמה כזו או אחרת עוד מהיותנו עוברים. התהליך הינו טבעי ומתקיים בנו ללא תלות באביזרים או פעילויות.
אין אדם שלא נחשף לגירויים חושיים, ואין ילד שלא עובר תהליך של ויסות חושי. יש ילדים שיחוו קושי בוויסות חושי ועל כך תוכלו לקרוא כאן:
חשוב לציין שהתוצר ההתנהגותי כתוצאה מתהליך של ויסות חושי, לא תלוי רק בהיבטים נוירולוגים של קליטה ועיבוד של המידע, אלא גם בהיבטים רגשיים והתנהגותיים. היכולת לויסות חושי עשוייה להיות מושפעת ממצבים נפשיים ופיזיולוגים.
“פעילות חושית”- פעילות שבמרכזה גירוי חושי בולט, ניכר ומשמעותי.
פעילות חושית כשלעצמה לא "בונה" ויסות חושי
כיוון שהתגובה שלנו לגירוי חושי, האם היא תהיה אדפטיבית או לא, לא קשורה רק בגירוי.
כן יש חשיבות במהלך ההתפתחות לאפשר לתינוקות וילדים מגוון התנסויות חושיות שונות, הקיימות בסביבה הטבעית שלנו, שכן התנסויות חושיות הן:
- חלק מהעולם, חלק מהידע עולם שלנו, להבין איך חומרים או כלים שונים מתנהגים.
- מלמדות אותנו על מרחב המחייה שלנו, למשל הרוח הנושבת שמספרת לנו על כיוונים, על טמפרטורה.
- מאפשרות התנסויות מוטוריות שונות.
- מאפשרות וויסות במצבים רגשיים, קוגניטבים ובריאותיים, ואם נכיר אותן נוכל להשתמש בהן.
פעילות חושית כשלעצמה לא משפרת קשיים בויסות החושי
קשיים בוויסות החושי מייצרים השפעה משמעותית על התפקוד של בני אדם- הם משפיעים על תחושת המסוגלות, הביטחון להשתתף, ללמוד ולהתנסות באופן חופשי בעולם, לכן יש מקום לתת את הדעת לשיח, לתחושות רגשיות, לחששות, לשפת גוף ולא לקיים את הפעילות בריק.
פעילות חושית מובנית זה נחמד (למי שזה נחמד), אבל זה ממש לא חלק מחייב בלוח הפעילויות של התינוקות, הפעוטות והילדים שלכן
