האבחון יכול להעשות במסגרת ציבורית כמו קופת חולים או במסגרת פרטית.
וודאו שאשת המקצוע היא מרפאה בעיסוק מורשת ע"י משרד הבריאות (בקשו תעודה או מספר רשיון)
מטרת האבחון בכל מקום תשאר זהה: לזהות את מוקדי הקושי בתפקוד הילד, כלומר מה הוא לא מצליח לעשות כפי שהוא היה רוצה, כפי שאתם מצפים, כפי שמצופה מגילו, ולהבין את מקורות הקושי.
מה חשוב לפני המפגש:
- לדעת את הסיבה שבגללה אתם מגיעים, בין אם זה משהו שאתם ראיתם ובין אם זה משהו שהגננת העלתה. גם אם אתם לא מסכימים אם הגורם המפנה או חושבים שיש פער. תנו לנו את המידע, אנחנו נבחן את הדברים ואת הפער.
- למלא שאלונים מקדימים שנתנו לכם- הם מרכזים עבורנו מידע אבל גם נותנים לכם הזדמנות לחשוב על 'פרטים קטנים' בילדכם ותפקודם, הם הקדמה טובה לשיחה עם המרפאה בעיסוק.
- אם הייתם בטיפולים או אבחונים קודמים (קלינאות תקשורת, טיפול רגשי, פיזיותרפיה, תזונה, מעקב התפתחותי וכו') ויש לכם סיכום שלהם- הביאו אתכם.
- זכרו – מדובר בתהליך, אנחנו מתעסקות באדם ולא בהכרח שתהיה לנו תשובה אבסולוטית מיד.❤️
אופן האבחון עשוי להשתנות מעט בין מוסדות ונשות המקצוע וזה בסדר. קחו בחשבון גמישות והשתנות מהכתוב כאן. בפגישה איתי נעבור יחד תהליך עד להיכרות משותפת
- תחילה נקיים פגישת הורים, רצוי ששתי הדמויות ההוריות יהיו נוכחות. נדבר על סיבת הפנייה, נכיר אתכם, ודרככם את הילד, ההיסטוריה ההתפתחותית, השגרה ונקודות הקושי בה.
- בהמשך נקיים פגישה / שתיים עם הילד. תווכחו לדעת שחדר ריפוי בעיסוק הוא חדר משחקים, כייפי ומזמין, לרוב ילדים מתלהבים ונהנים בו. במהלך הפגישה אנחנו משחקות, נותנות משימות מוטוריות, חושיות, קוגניטיביות בכדי לבחון את הילד גם בתחומי הקושי שעלו בפגישה הראשונה, וגם מעבר. אנחנו רוצות לזהות את כל החוזקות והחולשות.
- נתשמש בכלים לא פורמליים כמו משחק ותצפית חופשית וייתכן שיעשה שימוש גם בכלים פורמלים-אבחונים מבוססי מחקר שנותנים לנו מידע אובייקטיבי בנוגע לילד. אבחון יכול להיות שאלון להורים או משימות לילד, גם הן כייפיות לרוב.
בסיום התהליך אנחנו אוספות את כל המידע שקיבלנו, מכם, מהילד, מהגורם המפנה, מהשאלונים ועל בסיסו אנחנו נותנות המלצה, האם יש צורך בטיפול בריפוי בעיסוק ולמה. ייתכן ונפנה לגורמים נוספים. לפי המלצה זו תקבע תכנית טיפול.
ילדים
אז אתם ההורים כבר מוכנים לקראת המפגש עם המרפאה בעיסוק, בואו נעביר את הפוקוס-לילדים. מה אומרים להם לפני המפגש הראשון? איך עושים הטרמה?
זכרו שזכותו של הילד לדעת לאן הוא הולך, הידיעה לאן אני הולך מרגיעה, ונותנת ביטחון. אני כותבת כאן נקודות למחשבה, שיעזרו לבנות את ההסבר שלכם לקראת הפגישה.
- קודם כל הוא בא אליי – לנועה (או שמה של כל מטפלת אחרת) מרפאה בעיסוק .
- אפשר להראות תמונה של המטפלת.
- מרפאה בעיסוק זה אומר שאני עוזרת לילדים להיות עוד יותר טובים במה שהם עושים ורוצים לעשות, (כן, זה מה שאני אומרת לילדים בפגישה).
- פניתם כי ראיתם או אמרו לכם שיש קושי, פניתם כי אתם רוצים לעזור לילד או אולי כי אתם מרגישים שאתם צריכים עזרה. חשבו האם דיברתם איתו.ה פעם על הקושי? אם אפשר חברו בין קושי ועזרה, אם אתם מרגישים שקשה לכם לדבר על הקושי או חוששים מהתגובה תוכלו לדבר רק על העזרה- הם יפגשו מישהי שתעזור או תלמד אותו דברים חדשים ובמהלך המפגשים, מתוך מחשבה משותפת נוכל לדבר גם על מה שקשה.
- אני מאמינה בכנות. טיפול הוא לא חוג הוא גם לא שיעור, ואני לא מורה. בטיפול, יש המון הנאה, לצד תהליך ואתגר. אני אוהבת את המילה "מפגש".
זכרו שחוג הם בוחרים, לרוב הוא תוספת ולא הכרח,הם יכולים לבקש לפרוש אם לא כיף להם.
- אפשר לספר שיש דברים מגניבים בחדר, משחקים, חומרי יצירה, ערסל ועוד… זו האמת. (תבדקו בהייליטס "חדר טיפול"). אנחנו נשחק, קצת ליד שולחן, קצת במרחב, אולי נצייר…
- אפשר גם תמיד לומר שאף פעם לא הייתם אצל מרפאה בעיסוק ותגלו ביחד מה קורה שם. אפשר גם לספר על אח או חבר שנמצא בטיפול (כמובן תוך שמירה וכיבוד פרטיות).
כשאתם בוחרים מה להגיד, חישבו מה התשובה שלכם מספקת, האם היא מחזקת או מערערת, האם היא יוצרת ציפייה או לא, האם הילד מודע לסיבה או לא.
קחו את כל הפרמטרים בחשבון. עדיין מתלבטים מה להגיד לבן או לבת שלכן? את מוזמנות לכתוב.
