נקודות מבט על הילדים שלכן

מתוך השילוב בין שלוש נקודות מבט, אדם-עיסוק-סביבה, נולד התפקוד של בני האדם ובפרט, של ילדים. 

נקודת מבט ראשונה, האדם: מי הילד שאני פוגשת בקליניקה?
החל מפרטים אישיים כמו גיל, מבנה  משפחתי, אילו מצבים רפואיים או נפשיים קיימים או היו בעבר? (למשל כוויה בינקות או טראומה נפשית) – המידע הזה חשוב להבנת התנהגותו ותפקודו של הילד. ההיסטוריה העיסוקית מספרת לי באיזה גיל יצא למסגרת חינוכית, איזו, ובאילו פעילויות פנאי ותחביבים עוסק, ועוד.  מאחורי הפרטים "הטכניים" נמצאת "רוח האדם" – המרכיבים שמעצבים משמעות ומטרה בחיי הילד: ערכים, אמונות, מטרות ותפישות אישיות, המשפיעים על האופן בו חוויות החיים מתפרשות. בעבודה עם ילדים נתייחס לכך גם בראייה משפחתית, שכן היכולת שלי להתאים את תהליך הטיפול לערכים והאמונות של המשפחה תשפיע על מעורבות הילדים וההורים בתהליך וקידומם. ובסיס כל אלו נמצאים מרכיבי האדם: מאפיינים שטמועים באדם ומשפיעים על היכולת שלו להשתתף בעיסוקים המשמעותיים לו. הם מושפעים, מחולי, בריאות, מגבלה, חסך וניסיון חיים.  מרכיבי האדם הם: 

• מבני הגוף – אנטומיה ותפקודי גוף – התפקוד הפיזיולוגי והפסיכולוגי של מערכות הגוף.
• מיומנויות ביצוע – יכולות הניתנת לצפייה, בעלות מטרה, המתפתחות במהלך החיים והן מייצגות את מה שהאדם עושה.מיומנויות הביצוע מורכבות ממיומנויות מוטוריות, מיומנויות תהליך (קוגניציה) ומיומנויות תקשורת.
• שגרות – מספר פעילויות או עיסוקים שחוזרים ברצף, קבוע לרוב, והן מבנות את היומיום, למשל, שגרת התארגנות הבוקר. האופן שבו אדם מצליח או לא מצליח לקיים שגרה, משפיע על היכולות שלו לתפקד.
• הרגלים – התנהגות מסויימת, שהאדם חוזר ומבצע אותה. הרגלים יכולים לתמוך בעיסוקים שלנו, ויכולים גם לעקב אותם.

נקודת מבט שניה, עיסוק: מה הילד שאני פוגשת בקליניקה עושה?
המושג עיסוק כולל בתוכו את כול העיסוקים והפעילויות בחייו של אדם ואת הדרישות של כל הפעילויות הללו. כל הפעולות שלנו ב24 שעות, כולל שינה נכנסות כאן. הפעילויות שלנו מתחלקות לקטגוריות שונות, שיוגדרו באופן שונה בין אנשים שונים. למשל, יש כאלו שעבורם הכנת אוכל זו עבודה, ויש כאלו שזה הפנאי עבורם. יש עיסוקים שיתאימו לשתי קטגורית, נגיד תפעול עמוד אינסטגרם מקצועי מהווה גם עבודה וגם פנאי.
את העיסוקים נהוג לחלק כך: פעילויות יומיום (ADL), פעילויות יומיום אינסטרומנטליות (IADL), לימודים, עבודה, פנאי והשתתפות חברתית.
בעבודה עם ילדים נלקחים בחשבון העיסוקים שלהם, ואיך הם אמורים להתבצע בהתאם לגילו ומצבו הבריאותי, הפיזי ו/או הנפשי. דוגמאות לעיסוקים של ילד? להיות עצמאי בשירותים, לסדר צעצועים, לשים מים לכלב, ללכת לחוג בלט, לשחק עם אבא, לפגוש חברים בגן המשחקים, להיות תלמיד בגן או בכיתה. הצלחה או אי הצלחה בעיסוק הם בד"כ מה שאנחנו רואים, הורים וצוותים חינוכיים פונים לטיפול בריפוי בעיסוק, לרוב, כשהם רואים שהעיסוק, הפעילות, לא תואמים את המצופה.

נקודת מבט שלישית, סביבה: איפה הילד פועל ואילו גורמים חיצוניים משפיעים על הפעילות שלו?
הסביבה היא הגורמים החיצוניים לילד, בה מתקיימים העיסוקים של הילד. הסביבה יכולה לקדם או לעכב את תפקוד הילד בעיסוקים השונים. בהיכרותי עם הסביבה, על סוגיה נוכל לחשוב על פתרונות שיקדמו את תפקוד הילד. כמרפאה בעיסוק אני מתייחסת למספר סוגי סביבות:

סביבה פיזית – סביבה בנויה או טבעית.
על כל הגירויים שבה- צבעים, ריחות, מרקמים, טמפרטורה, רהיטים, מדרגות, כלים, כלי תחבורה, מחסומים ועוד. את הצעצועים והספרים של הילדים כנראה מיקמתם בבית כך שיאפשרו  הגעה בטוחה וקלה לאביזרים הללו, ובכך קידמתם את תחום הפנאי והמשחק והיכולת של הילד להיות עצמאי בבחירה ובהתארגנות למשחק. מנגד אם לילד אין ספריה מסודרת לציוד בי"ס, והציוד הלימודי נמצא עם כל החשבונות שלכם בשולחן העבודה, אירגון הציוד הלימודי עשוי להיות הרבה יותר קשה.

סביבה חברתית – הסביבה האנושית, כוללת את כל הדמויות המשמעותיות בחייו של הילד.
נבדוק כמה הדמויות נוכחות בחייו של הילד, כמה הן זמינות, מה טיב הקשר. למשל, חלק מהילדים מצליחים לעשות טוב יותר את שיעורי הבית בנוכחות הורה מסוים לעומת הורה אחר, ניתן לומר שזו סביבה אנושית מקדמת ביצוע של שיעורי הבית (ונוכל לחשוב מדוע עם ההורה השני יותר קשה ולבדוק איך נוכל לקדם את ההצלחה גם איתו). הסביבה החברתית כוללת גם קבוצות חברתיות ומערכות, למשל החוקים בגן, החוקים החלים במדינה, למשל שילד לא חוצה כביש לבד עד גיל 9, זהו חוק שתפקידו לשמר את הבריאות של הילד.

סביבה וירטואלית –
את שגרות היום שלנו, ואת התפקודים שלנו, אנחנו מקיימים היום לא מעט, ואולי ברוב המקרים בעולם הוירטואלי. אין טוב יותר מתקופת הקורונה והזום כדי להדגים כמה אנחנו חיים בסביבה וירטואלית ואפשר לראות ממש יפה את חלוקת הילדים בין אלו שהלמידה בזום בתקופת הסגרים סייעה להם, לבין אלו שהשימוש בסביבת הזום עיכב את הלמידה שלהם. גם בעולם הטיפול והשיקום יש שימוש בכלים וירטואלים, החל מהתארגנות תוך שימוש ביומן גוגל, שימוש בתזכורות וכלה באמצעי טיפול של מציאות מדומה ועוד.

סביבה תרבותית – מנהגים, אמונות, ערכים ודפוסי פעילות המהווים קווים מנחים להתנהגות אופיינית בחברה. התרבות בה הילד חי משפיעה על זהותו, התנהגותו ובחירתו. תרבות משפיעה על זהות, התנהגות ובחירה של אדם וגם על תפיסות של בריאות וחולי, יחס החברה לטיפול ועוד. לכן, יש חשיבות גדולה להיכרות עם תרבות האדם הן בתהליך ההערכה והן בתהליך הטיפול.

המידע מתוך: מסגרת העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק בישראל – מרחב ותהליך, 2016.