בגיל 3 חודשים, תינוקות יזכרו אירועים החוזרים על עצמם בתדירות ומבנה קבועים אשר יוצרים תרחישים. מסגרת הזמן הראשונה שנרכשת היא יממה, בגלל שגרת היום שחוזרת על עצמה.
תחילה החוויות הלא שגרתיות ביומיום, הפחות שכיחות, מוגדרות בזמן על ידי החוויות השכיחות. למשל:
אחרי מפגש הבוקר (אירוע שכיח), הגיע הליצן המצחיק לגן (האירוע הפחות שכיח). עם ההתפתחו וככל שהאירוע הפחות שכיח יקרה יותר, התרחיש הלא שכיח יתבסס כשלעצמו.
בשנות הגן המוקדמות נרכש הרצף המילולי של סדר הימים והחודשים – "ראשון, שני, שלישי, רביעי"
הרצף המילולי ויכולת המנייה הם אלו המפאשרים תחילה את היכולת למדוד מרחקי זמן פשוט כמו "עוד כמה ימים היום הולדת שלך?" בהמשך ילדים יוכלו להתייחס למדידות זמן גמישות ומורכבות יותר.
בגיל 5 מתחילה הבחנה בין עתיד מיידי לעתיד רחוק (עתיד מיידי- התרחשות מוחשית, עתיד רחוק- מעורפל).
ככל שלאירוע יש תחושת חיות גדולה יותר אצל הילד, יש יותר סיכוי שהוא יתבלבל בין העבר הקרוב לעתיד הקרוב. למשל כשילד מספר שביום ההולדת שלו יבוא ליצן, אבל למעשה יום ההולדת כבר היה. תופעה זו קורת כנראה בשל חוסר היכולת להפריד בין זיכרון ההכנות לאירוע לזיכרון מהאירוע עצמו.
התמצאות בזמן- המודעות לזמן הנוכחי: שעה, יום, חודש, שנה.
סביב גיל 6 תתבסס ההתמצאות בנוגע ליום הנוכחי,
בגילאי 7-8 תתבסס ההתמצאות בנוגע לחודש, שנה ועונה נוכחיים.
קריאת שעון אנלוגי ודיגיטלי תרכש לרוב בטווח הגיל 8-10 שנים.
