ציור וכתיבה הם "צילום תנועה", (מושג שטבע יונתן שתיל בספרו "הפסיכוגרפיה של הילד"). הכוונה היא שכל תנועה שעושה היד עם כלי הכתיבה, עולה על הדף כקו, אות או מספר. כמו במצלמת פולואריד, יש לנו משוב מיידי למה שחשבנו, רצינו ותכננו לעשות. כך הצלחה או קושי גרפומוטורי מתבטא על הדף, בכתיבה או בציור ונשקף לילד וסביבתו רואים אותו.
לא פעם כשילדים מגיעים אליי לטיפול סביב קושי גרפומוטורי, מתלווה אליו קושי רגשי, תסכול ולכן המטרה הראשונה שלי, היא לפרק את את המטען הזה, אם זהיתי שהוא קיים בתהליך האבחון. את הטיפולים הראשונים אני מתכננת כך שכמעט לא נאחוז כלי כתיבה, דבר שישר מעורר התנגדות.
במהלך המפגשים אני יוצרת קשר, בונה ביטחון ומחזקת את מיומנויות הבסיס הדרושות להפקת מיומנות גרפומוטורית. נעבוד במרחב החדר, נחזק את הגוף, את המיומנויות הקוגניטיביות הנדרשות, מייצבים את עצמנו, פיזית ונפשית.
אני מסבירה להורים את התהליך, עבודה גרפית היא לא פעם עבודה סזיפית, כי תוצר לא טוב גורר תיקון- לעשות ולתקן, לעשות ולתקן, למחוק. ברגע שיהיה לנו קשר, בסיס חזק אז נוכל לצלוח אתגרים נצייר, נכתוב ונמחוק.
משיגים את המטרה שלנו: לפרק את המטען, להשיג תוצר גרפי, איכותי, תואם גיל בפעולה יעילה.
